סיפור 1: נער בן 14.5 לא כל כך אהב את המורה שלו. הוא ומספר תלמידים נוספים חשו שהיא לא מורה טובה ומסתבר שהיו לא מעט שכתבו על כך ברשת. ראה התלמיד שהוא לא לבד וכגיק מצוי החליט לפתוח קבוצת פייסבוק סגורה לנפגעי אותה מורה.
תלמיד אחר החליט להלשין על כך למורה והתוצאה היתה שהמורה התקשרה לביתו של התלמיד, צעקה עליו כשהוריו לא היו לידו, איימה עליו בתביעה ומניעת רישומו לתיכון. לאחר מכן צלצלה המורה לאמו של התלמיד, צעקה והזמינה אותם לפגישה. בפגישה שנערכה עם המנהל הוחלט להשעות את הילד ל 3 ימים, להוריד לו ציון בהתנהגות בתעודה, ולהורות לו לכתוב עבודה על סכנות באינטרנט.
קישור לדיון בפורום
סיפור 2: תום לוינסון, גולש מוכר בפורום ביקורת מסעדות בתפוז, הופתע לגלות שמנהלי מסעדת "הנמל 24" מסרבים להגיש לו אוכל. מתברר שבאחת הביקורות האחרונות שלו תהה תום לגבי יכולתה של המסעדה להחזיק מעמד נוכח המיתון. הוא כתב זאת עקב ביקור במסעדה שבו ראה רק 3 שולחנות מלאים ו3 מלצריות במשמרת.
תגובת המסעדה היתה להחרים את המבקר, ותגובתו של תום היתה לפתוח בנושא שרשור באותו פורום בו כתב את הביקורת המדוברת. לאחר שהתפתח דיון המצדד ברובו בתום, החליטו בעלי המסעדה להגיב ולהסביר את עמדתם. התגובה גררה גל נוסף של תגובות לא מפרגנות למסעדה עד שלבסוף החליטו במסעדה להתנצל בפני תום.
קישור לדיון בפורום
—
ראשית, הייתי רוצה לענות על השאלה שבכותרת – כן. הרשת יכולה לפגוע בך, אבל הרבה פחות משאתה יכול לפגוע בעצמך. בשני המקרים לעיל ראינו אנשים שלא מכירים את פייסבוק או את הפורומים של תפוז. עצם אזכורם מעל גבי הדבר הגדול והלא ברור הזה שנקרא אינטרנט גרם להם לפעול בצורה הכי לא נכונה שרק הגדילה את החשיפה לדברים שנכתבו עליהם.
לו אותה מורה מסיפור 1 היתה טורחת לברר מה זו קבוצה סגורה בפייסבוק, היא היתה מגלה שמדובר באזור אליו יכולים להיכנס רק אנשים ספציפיים שנבחרו ע"י מנהל הקבוצה. הדבר משול לחדר נעול בו מתכנסים מספר תלמידים כדי לדבר על כמה שהמורה מעצבנת ותולים על הדלת שלט כדי שכל מי שבמקרה יעבור ידע על מה הם מדברים. האם זה יכול לפגוע במורה? אולי קצת. האם צריך להשעות תלמיד ולהוריד לו ציון עקב כך? סביר שלא. הפעולה הזאת רק גרמה לפתיחת שרשור בפורום תפוזי והעלאת הנושא לעמוד הראשי כדי שכולם יראו ויצקצקו בלשונם – איזה מורה רעה.
לו המורה היתה טורחת לדבר עם התלמיד ולברר למה הוא חושב שהיא רעה, זה היה עוזר יותר. אם לא בכבוד שלה לדבר עם התלמיד ניתן לדבר בנועם עם אימו או אביו ולדרוש מהם להורות לתלמיד לבטל את הקבוצה או לכל הפחות לשנות את שמה (אפשר לשנות שמות של קבוצות בפייסבוק?). דווקא חלקו האחרון של העונש – כתיבת העבודה, הוא עונש רלוונטי והגיוני ולו היה בא לבדו בוודאי הייתי משבח את אותה מורה (למרות שעבודה בנושא ויראליות או הוצאת דיבה היתה מתאימה יותר מעבודה על סכנות ברשת).
לו אותו מנהל מסעדה מסיפור 2 היה בוחר להתעלם מהביקורת של תום, ייתכן שהיא היתה מרתיעה 2 או 3 לקוחות פוטנציאליים (וסביר שלא היתה מרתיעה אף אחד כי היא היתה חיובית ברובה). לו היה בוחר לדבר עם תום ולבקש ממנו להבהיר שהוא כתב את הדברים מתוך דאגה ולא כתחזית, סביר שתום היה מסכים, ממשיך לשבח את המסעדה ואולי גם גורם לעוד לקוח או 2 לפקוד את המסעדה.
הפעולה שביצע לבסוף מנהל המסעדה גררה ביקורת זועמת מצידו של תום על המקרה, הופעת הביקורת בעמוד הראשי של תפוז וכתבה קטנה בידיעות אחרונות. ההתנצלות שהגיעה לבסוף הועילה במעט, אך הנזק העיקרי כבר נעשה.
מה שכתוב באינטרנט יכול לעזור ויכול לפגוע, וכדאי לזכור שכל לקוח הוא שגריר שלכם ברשת. אבל כדאי גם לזכור שיש כל כך הרבה דברים כתובים ברשת עד שלא צריך להילחץ מביקורת פה ושם, בטח ובטח שלא לבצע פעולות כוחניות בעולם האמיתי בעקבות הכתוב. האינטרנט (ובפרט אתרים חברתיים) הוא מקום שבו אנשים כותבים את שעל ליבם ולנסות למנוע את זה בכוח נתפס כיציאה נגד חופש הביטוי. אפשר ואף רצוי להגיב לביקורת בצורה בונה ולנסות להבין איך כדאי לשפר את החוויה – זכרו שאם תגיבו ממקום טוב, אנשים אחרים יראו את זה ויצדדו בכם.
** העיצוב של הבלוג הוחלף שוב לאחר שהעיצוב הקודם נמאס עלי די במהירות. הכנסו וחוו דעתכם.